אתם יודעים איך זה...כשאנחנו קטנים ההורים אומרים לנו דברים ואנחנו מאמינים להם. אם הם אומרים שאנחנו נחמדים או יפים או חכמים או נבונים או מצליחים או שהם מחמיאים לנו אנחנו מאמינים (להוציא את גיל ההתבגרות נניח או אנשים שמראש אנחנו יודעים שכל מה שנראה להם וכל מה שנלבש הם יחשבו שזה מתאים פשוט כי הם חושבים, כנראה, שא נחנו כ"כ נפלאים, ובכלל הם אנשים כאלה - על אלה אנחנו לומדים די מהר לא לסמוך - אבל זה לא מתוך זלזול אלא מתוך הבנה שככה הם).
בקיצור, מה קורה כשדווקא אנשים שאומרים לנו ברגעים קשים שיהיה בסדר ואנחנו לומדים לסמוך עליהם....ואז אנחנו כ"כ מתרגלים להתייעץ איתם שאנחנו הופכים במידה מסויימת לתלויים בהם...יש החלטה שצריך לקבל, התלבטות. OK בו נלך לשאול את X וכן הלאה. אבל מה קור כשפתאו יש בקיאים בסידור הזה ? מה קורה כשאנשים האלה מאבדים מכוחם הנפשי אם בגלל בעיות משלהם או מפאת גילם והם מתחילים פה ושם לומר איזו שטות שגורמת לנו לחשוב "כאילו, מה ?" ומה אם מתחילים להרגיש שהם יותר ויותר אומרים לנו דברים רק כדי להרגיש ולא כי הם באמת חושבים שיהיה בסדר ???
מה אז עושים ? מאיפה לוקחים את הכח להמשיך לסמוך על עצמינו ? להתבגר ? ומה עושים כשאין לנו את הכוחות להמשיך, לסמוך על עצמינו ? להתבגר ?
מה עושים ?
בקיצור, מה קורה כשדווקא אנשים שאומרים לנו ברגעים קשים שיהיה בסדר ואנחנו לומדים לסמוך עליהם....ואז אנחנו כ"כ מתרגלים להתייעץ איתם שאנחנו הופכים במידה מסויימת לתלויים בהם...יש החלטה שצריך לקבל, התלבטות. OK בו נלך לשאול את X וכן הלאה. אבל מה קור כשפתאו יש בקיאים בסידור הזה ? מה קורה כשאנשים האלה מאבדים מכוחם הנפשי אם בגלל בעיות משלהם או מפאת גילם והם מתחילים פה ושם לומר איזו שטות שגורמת לנו לחשוב "כאילו, מה ?" ומה אם מתחילים להרגיש שהם יותר ויותר אומרים לנו דברים רק כדי להרגיש ולא כי הם באמת חושבים שיהיה בסדר ???
מה אז עושים ? מאיפה לוקחים את הכח להמשיך לסמוך על עצמינו ? להתבגר ? ומה עושים כשאין לנו את הכוחות להמשיך, לסמוך על עצמינו ? להתבגר ?
מה עושים ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה