אתחיל ברע ואסיים בטוב.
היה לי כאן פעם פוסט על "אנשים"....ובכן אני ממשיכה להתקל ב"אנשים" שמוטב לא להתקל בהם. למשל בקומונת ארטאזעכן אנשים מתעניינים אבל לא טורחים לעדכן אותך כשזה לא מתאים להם. או מבטיחים ששלחו כסף כשהכסף לא רק שלא הגיע אלא שהם גם לא שאלו עליו (הוכחה ניצחת שלא שלחו, שאם היו שולחים היו מודאגים למה לא הגיע ומבררים). אנשים שמטיחים החלפה תמורת החלפה אבל שוכחים להכניס משהו ואם מזכירים להם הם מודים ששכחו אבל לא טורחים לשלוח את זה בהמשך. אנשים שמבקשים מהם בנימוס הנחה והם עונים בצורה בוטה.
כמובן שיש גם אנשים שאומרים משהו ומקייים אותו אחד לאחד. הבטיחו. ועשו.
אבל הפעם קרה לי משהו אחרי לגמרי. לפעמים זמן רב פרסמתי פוסט של החלפות. ולא קיבלתי תגובות. היות שאני לא פופולרית כזאת מבחינת ההבלוג אני רגילה שלא מגיבים :-( אבל זכותו של כל אדם אם לא מעניין אותו לא להגיב. מה גם שהגוגל רידר לא עושה טוב לתגובות בפוסטים. בכל מקרה שכחתי מזה לגמרי אבל לפני זמן מה נכנסתי לאיזור ההגדרות וגיליתי שיש לי שם תגובות שלא פורסמו כי לא אישתי אותן. ולא אישרתי אותן כיוון שלא קיבלתי הודעה למייל שהן התקבלו.
אחד ההודעות היתה ממישהי שהתעניינה בשבלונות שהצעתי להחלפה/מכירה. היתה דחיפות רבה בהודעה שלה וכך התקשרתי אליה (היא השאירה מספר), מה שאני לא עושה בדרך כלל וענתה לי להפתעתי ילדה צעירה מאוד (כך לפחות היא נשמעת), מקסימה שעדיין מאוד-מאוד רוצה את השבלונות.
היות שהמחיר שלהן היה מצחיק והעלות של משלוח הכסף על ידה + עלות משלוח וכל העסק מסביב...החלטתי פשוט לשלוח לה את סרגלי השבלונה פשוט שיהיה לה כיף.
ואכן אחרי כמה ימים שלחתי לה. בזה נגמר הסיפור, לא ? הרי אנחנו בישראל. לא חשבתי על זה יותר.
היום היא התקשרה נרגשת וסיפרה לי שהיא קיבלה את זה והיא כ"כ שמחה.
אני שמחתי שיש עוד ילדה מתוקה שתגדל להיות נערה ואישה צעירה מקסימה שמוצאת לנכון להודות למישהו על משהו קטן ככל שיהיה שעשה עבורה. מרגש.
תודה לעמית :-)
היה לי כאן פעם פוסט על "אנשים"....ובכן אני ממשיכה להתקל ב"אנשים" שמוטב לא להתקל בהם. למשל בקומונת ארטאזעכן אנשים מתעניינים אבל לא טורחים לעדכן אותך כשזה לא מתאים להם. או מבטיחים ששלחו כסף כשהכסף לא רק שלא הגיע אלא שהם גם לא שאלו עליו (הוכחה ניצחת שלא שלחו, שאם היו שולחים היו מודאגים למה לא הגיע ומבררים). אנשים שמטיחים החלפה תמורת החלפה אבל שוכחים להכניס משהו ואם מזכירים להם הם מודים ששכחו אבל לא טורחים לשלוח את זה בהמשך. אנשים שמבקשים מהם בנימוס הנחה והם עונים בצורה בוטה.
כמובן שיש גם אנשים שאומרים משהו ומקייים אותו אחד לאחד. הבטיחו. ועשו.
אבל הפעם קרה לי משהו אחרי לגמרי. לפעמים זמן רב פרסמתי פוסט של החלפות. ולא קיבלתי תגובות. היות שאני לא פופולרית כזאת מבחינת ההבלוג אני רגילה שלא מגיבים :-( אבל זכותו של כל אדם אם לא מעניין אותו לא להגיב. מה גם שהגוגל רידר לא עושה טוב לתגובות בפוסטים. בכל מקרה שכחתי מזה לגמרי אבל לפני זמן מה נכנסתי לאיזור ההגדרות וגיליתי שיש לי שם תגובות שלא פורסמו כי לא אישתי אותן. ולא אישרתי אותן כיוון שלא קיבלתי הודעה למייל שהן התקבלו.
אחד ההודעות היתה ממישהי שהתעניינה בשבלונות שהצעתי להחלפה/מכירה. היתה דחיפות רבה בהודעה שלה וכך התקשרתי אליה (היא השאירה מספר), מה שאני לא עושה בדרך כלל וענתה לי להפתעתי ילדה צעירה מאוד (כך לפחות היא נשמעת), מקסימה שעדיין מאוד-מאוד רוצה את השבלונות.
היות שהמחיר שלהן היה מצחיק והעלות של משלוח הכסף על ידה + עלות משלוח וכל העסק מסביב...החלטתי פשוט לשלוח לה את סרגלי השבלונה פשוט שיהיה לה כיף.
ואכן אחרי כמה ימים שלחתי לה. בזה נגמר הסיפור, לא ? הרי אנחנו בישראל. לא חשבתי על זה יותר.
היום היא התקשרה נרגשת וסיפרה לי שהיא קיבלה את זה והיא כ"כ שמחה.
אני שמחתי שיש עוד ילדה מתוקה שתגדל להיות נערה ואישה צעירה מקסימה שמוצאת לנכון להודות למישהו על משהו קטן ככל שיהיה שעשה עבורה. מרגש.
תודה לעמית :-)
